קריאת תווים לגיטריסטים: מהחמשה לצוואר

רוב הגיטריסטים בעולם לומדים בלי תווים, וזה עובד להם יפה עד שמגיע הרגע: הזמנה לנגן בהרכב, ספר לימוד רציני, מורה שמניח מולכם דף עם חמשה, או פשוט הרצון להבין מה באמת קורה במוזיקה. הסוד הוא שקריאת תווים בגיטרה הרבה פחות מפחידה ממה שנדמה. צריך להכיר בערך עשרים צלילים, ארבעה ערכי קצב ורעיון אחד חשוב על הצוואר. את כל זה אפשר ללמוד בכמה שבועות של תרגול קצר.

למה גיטריסט צריך לקרוא תווים בכלל

טאב אומר לכם איפה לשים את האצבע. תווים אומרים לכם איזה צליל לנגן וכמה זמן להחזיק אותו. ההבדל הזה נשמע קטן, אבל הוא עצום בפועל:

• קצב מדויק. בתווים רואים בדיוק אם הצליל ארוך או קצר, איפה יש הפסקה ומה נופל על הפעמה. בטאב רגיל אין את זה.
• שפה משותפת. פסנתרנים, נגני כלי נשיפה וזמרים מבינים תווים. אם אתם רוצים לנגן בלהקה, בתזמורת בית ספר או בהרכב ג׳אז, זו השפה.
• הבנה של המוזיקה. כשרואים את המנגינה על החמשה, מבינים מתי היא עולה, מתי יורדת ואיך היא בנויה. זה עוזר גם לאלתר וגם לכתוב שירים.

אם עדיין לא שלטתם בטאב, כדאי להתחיל במדריך המלא לקריאת טאבים, ורק אחר כך לחזור לכאן. שתי השפות משלימות זו את זו.

החמשה ומפתח סול

החמשה היא חמישה קווים אופקיים. התווים יושבים על הקווים או ברווחים שביניהם. ככל שהתו גבוה יותר על החמשה, הצליל גבוה יותר. בגיטרה משתמשים תמיד במפתח סול, הסמל המסולסל שבתחילת השורה.

הצלילים על הקווים והרווחים

טריק לזכירה: ארבעת הרווחים יוצרים את המילה FACE באנגלית (פה, לה, דו, מי). את הקווים זוכרים לפי המשפט Every Good Boy Does Fine, כלומר E G B D F. בעברית אפשר פשוט לשנן "מי סול סי רה פה" כמו מנטרה עד שזה יושב.

קווי עזר מתחת לחמשה

הגיטרה יורדת נמוך, אז הרבה צלילים נכתבים מתחת לחמשה, על קווים קצרים שנקראים קווי עזר. הצליל דו שעל קו העזר הראשון מתחת לחמשה נכתב במקום של "דו האמצעי" בתווים לפסנתר. בגיטרה מנגנים את התו הכתוב הזה בסריג 3 של מיתר 5 (ועוד רגע תבינו למה הוא נשמע קצת נמוך יותר).

הגיטרה נשמעת אוקטבה נמוך יותר

עובדה שמבלבלת רבים: הגיטרה נשמעת אוקטבה אחת נמוך יותר ממה שכתוב. כותבים אותה גבוה יותר כדי שהתווים ייכנסו לחמשה בלי עשרות קווי עזר. לפעמים תראו את המספר 8 הקטן מתחת למפתח סול, שמסמן בדיוק את זה. לנגינה זה לא משנה כלום: קוראים, מנגנים, וזה נשמע נכון.

איפה כל מיתר פתוח נכתב

זו נקודת העוגן שלכם. ברגע שיודעים איפה כל מיתר פתוח כתוב, קל להוסיף את הסריגים מעליו.

המצב הראשון: כל הצלילים בסריגים 0 עד 3

"המצב הראשון" הוא האזור הקרוב לראש הגיטרה. אצבע 1 אחראית על סריג 1, אצבע 2 על סריג 2, אצבע 3 על סריג 3. אלה הצלילים הטבעיים (בלי דיאזים) שתמצאו שם:

שימו לב לשני מקומות שבהם יש רק חצי טון בין צלילים: מי לפה, וסי לדו. זו הסיבה שעל מיתרים 1, 2 ו־6 הצליל הבא נמצא כבר בסריג 1.

אל תנסו לשנן את כל הטבלה ביום אחד. בצעד 16 בספר גיטרה 1 מתחילים מהחמשה והרבע עם שני מיתרים בלבד, ומוסיפים מיתרים בהדרגה. בצעד 11 בספר גיטרה 2 משלימים את הצלילים הנמוכים של מיתרים 5 ו־6, וככה המצב הראשון כולו מכוסה.

הקצב: ארבעה ערכים שצריך להכיר

בשביל רוב המנגינות הפשוטות מספיקים ארבעה ערכים, במשקל 4/4 (ארבע פעמות בתיבה):

לכל ערך יש גם הפסקה מקבילה, באותו אורך. נקודה ליד תו מוסיפה לו חצי מהאורך שלו: חצי עם נקודה שווה שלוש פעמות.

תרגיל קצב בלי גיטרה

הפעילו את המטרונום על 60 BPM. מחאו כפיים: תיבה של רבעים (ארבע מחיאות), תיבה של חצאים (שתיים), תיבה של שלם (אחת), ותיבה של שמיניות (שמונה). ספרו בקול כל הזמן. אם הספירה מתבלבלת, הקצב עוד לא יושב, ואין טעם לקחת את הגיטרה.

הרעיון החשוב: אותו צליל בכמה מקומות

בפסנתר לכל צליל יש קליד אחד. בגיטרה, אותו צליל בדיוק יכול להופיע בשניים, שלושה ואפילו חמישה מקומות על הצוואר. למשל, המי של המיתר הראשון הפתוח זהה לסריג 5 במיתר 2, לסריג 9 במיתר 3 ולסריג 14 במיתר 4.

לכן, כשקוראים תווים בגיטרה, צריך להחליט גם איפה לנגן. בהתחלה נשארים במצב הראשון. אחר כך לומדים לעבור למצבים גבוהים יותר, בעיקר המצב החמישי (אצבע 1 בסריג 5). בתווים לגיטרה מסמנים לפעמים את המיתר במספר בתוך עיגול, ואת המצב בספרה רומית, למשל V למצב החמישי. זה גם הבסיס להבנת הצוואר כולו, נושא שאנחנו מרחיבים עליו במדריך על שיטת CAGED.

תרגיל: אותו צליל, שלושה מקומות

בחרו צליל אחד, למשל מי של המיתר הראשון. נגנו אותו פתוח, אחר כך בסריג 5 של מיתר 2, ואז בסריג 9 של מיתר 3. הקשיבו: הגובה זהה, אבל הצבע שונה. המיתר הפתוח בהיר ומצלצל, המיתר העבה יותר חם ועגול. כשתקראו מנגינה בהמשך, תוכלו לבחור את המקום שנשמע הכי טוב ושהכי נוח ליד, ולא רק את הראשון שעולה לכם בראש.

דיאזים, במולים וסימן הסולם

דיאז (♯) מעלה את הצליל בחצי טון, כלומר סריג אחד למעלה. במול (♭) מוריד חצי טון, סריג אחד למטה. סימן בקר (♮) מבטל אותם.

כשבתחילת כל שורה, מיד אחרי המפתח, מופיעים דיאזים או במולים, זה סימן הסולם. הוא תקף לכל היצירה. סימן של דיאז אחד על הקו של פה אומר שכל פה מנוגן כפה דיאז, וזה הסולם של סול מז׳ור או מי מינור. אם תרצו לראות איך הסולמות מתחברים זה לזה, מעגל הקווינטות האינטראקטיבי מראה בדיוק כמה דיאזים או במולים יש בכל סולם.

איך לקרוא בלי לעצור: שיטת חמש הדקות

1. מבט כללי לפני הנגינה. חפשו את המשקל, סימן הסולם, הצליל הנמוך והגבוה ביותר. עשר שניות שחוסכות עשר טעויות.
2. מטרונום איטי. 50 עד 60 BPM. עדיף איטי ורציף מאשר מהיר עם עצירות.
3. לא עוצרים על טעות. ממשיכים קדימה כמו בהופעה. את הטעות מתקנים בסיבוב הבא.
4. לא מסתכלים על הידיים. העיניים על הדף. אם חייבים, מציצים רק במעבר בין מיתרים.
5. חומר חדש בכל יום. קריאה מתאמנת על דברים שעוד לא ראיתם. מנגינה שכבר זכרתם בעל פה לא מאמנת קריאה.

ספרי לימוד מלאים במנגינות פשוטות, ויש גם יצירות רבות בנחלת הכלל, כמו שירי עם ישנים ומנגינות קלאסיות קצרות, שמתאימות בדיוק לזה. אחרי שתקראו מנגינה, נסו לנגן את הליווי שלה באקורדים. עמודי שירים כמו האקורדים של עד מחר של אביתר בנאי או ציפור מדבר של אתניקס כוללים גם הסבר על המנגינה, וזה תרגיל מצוין לחבר בין מה שקראתם לבין מה שאתם שומעים.

בבית הספר למוזיקה רוקסטאר משלבים קריאה כבר מהחודשים הראשונים בשיעורי גיטרה עם מורה, חמש דקות בכל שיעור, וזה מספיק כדי שהקריאה תתקדם בלי להפוך לעול.

תוכנית ארבעה שבועות

בונוס: פעמיים בשבוע, כתבו בעצמכם ארבע תיבות של תווים על דף חמשה ונגנו אותן. כתיבה היא הדרך המהירה ביותר לזכור איפה כל צליל יושב.

טעויות נפוצות

לכתוב את שם הצליל מעל כל תו

זה מרגיש כמו עזרה, אבל המוח מפסיק לקרוא את החמשה וקורא רק את המילים. התיקון: כתבו שמות רק לשלושה צלילים ראשונים, ואת השאר תפענחו לבד.

לדלג על הקצב

רבים קוראים את הצלילים נכון ומנגנים אותם בקצב שמתאים להם. התיקון: תמיד עם מטרונום, ותמיד לספור בקול לפחות בפעמים הראשונות.

להתחיל מהר מדי

במהירות גבוהה העיניים לא מספיקות, והידיים מתחילות לנחש. התיקון: מהירות שבה אפשר לנגן בלי לעצור, גם אם היא נראית איטית להחריד.

לשכוח את סימן הסולם

מנגנים פה רגיל כשכל היצירה בפה דיאז. התיקון: לפני כל קטע, אמרו בקול איזה צלילים משתנים בסולם הזה.

לקרוא רק שירים מוכרים

האוזן משלימה את מה שהעיניים לא קראו, וזה לא אימון אמיתי. התיקון: לפחות חצי מזמן הקריאה על מנגינות שלא שמעתם.

שאלות ותשובות

כמה זמן לוקח ללמוד לקרוא תווים בגיטרה?

עם עשר עד חמש־עשרה דקות ביום, תוך חודש בערך קוראים מנגינות פשוטות במצב הראשון. קריאה שוטפת של חומר מורכב היא עניין של שנה ויותר, וזה בסדר גמור.

האם חייבים לדעת תווים כדי לנגן רוק או פופ?

לא. הרבה גיטריסטים מצליחים מאוד לא קוראים תווים. אבל מי שקורא לומד מהר יותר, מתקשר טוב יותר עם נגנים אחרים ויכול להשתמש בספרי לימוד רציניים.

למה כותבים גיטרה במפתח סול אם היא נשמעת נמוך?

כדי שהתווים ייכנסו לחמשה בנוחות. אם היו כותבים בדיוק בגובה האמיתי, רוב הצלילים היו נמצאים הרחק מתחת לחמשה, על הרבה קווי עזר. לכן כותבים אוקטבה גבוה יותר, וזה סטנדרט מקובל בכל העולם.

מה עדיף ללמוד קודם, טאב או תווים?

לרוב המתחילים עדיף טאב ואקורדים קודם, כדי לנגן שירים מהר וליהנות. אחרי כמה חודשים מוסיפים תווים בהדרגה. ככה הקריאה נבנית על יד שכבר יודעת את הצוואר.

האם אפשר לקרוא תווים מאפליקציה?

כן, ואפליקציות עוזרות לתרגל זיהוי מהיר של צלילים. אבל בסוף כדאי לקרוא גם דפים אמיתיים או ספר, כי שם רואים מנגינה שלמה ולומדים להסתכל קדימה.